סליחות לפלוגת חיילים בקו
הרב יניב חניאבאלולתשפה26/08/2025
שאלה:
שלום, אנחנו פלוגת חיילים שמוצבת בקו, יחסית שקט בזמן הזה, אבל עושים פעילות "רגועה". אנחנו רוצים להגיד סליחות... מה הכי מוקדם שאנחנו יכולים לעשות סליחות? הכוונה מבחינת חצות, כי כאילו עדיף לנו כמה שיותר מוקדם כדי שלא נלך לישון מאוחר
תשובה:
שלום וברכה,השם ישמור עליכם.
הזמן של חצות בשעון קיץ זה בערך 12:30, מתקצר קצת מידי יום.
זה הזמן שמותר להתחיל סליחות, כי לא אומרים תחנון בלילה ועד אז זה לילה. אם תגידו מהר וזריז, זה בערך חצי שעה פלוס.
אם זה קשה, אפשר להגיד סליחות לפני התפילה בבוקר. נניח בשש ואז בשש וחצי תפילה. או בשש וחצי ואז בשבע.
בזמן האחרון יש לא מעט שנהגו לומר בערב. נניח בשש בערב. ואז מנחה וערבית. זה לא מובחר. אבל בטח אפשרי לחיילים. זה הרבה שנהגו ככה לאחרונה.
מה שחשוב זה שלא אומרים בין השקיעה (בערך שבע בשעון קיץ) לחצות הלילה.
תשובות נוספות בנושא-
ספרדי בסליחות עם אשכנזים ולהיפך
שלום.
הנה בתפלה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, דהיינו ספרדי ינהג כמנהג ונוסח הספרדים, ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי המתפלל במנין אשכנזי יתפלל כנוסח הספרדים וכן להיפך. אכן בסליחות יש להקל אם ספרדי נמצא במנין אשכנזי ולהיפך להתפלל עם הציבור, אף שהסליחות הם בנוסח שונה לחלוטין.
וראיתי שהגאון הרב יצחק יוסף שליט״א כתב (ימים נוראים עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאומרם בנוסח אשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר עמהם הסליחות אך בנוסח הספרדי, ודימה זאת לנוסח התפילה שהובא בספרים שישנם י״ב שערים ברקיע שדרכם עולים התפילות, ולכל שבט יש שער מיוחד שבו נכנסת התפילה, אולם התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י״ב שערים שברקיע.
אכן אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו לעניני תפילה בלבד ולא לסליחות שהם פיוטים ופזמונים. וכך כתב המגן אברהם (סימן סח): ״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון הקלירי שנתקנו ע״ד האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י״ב שערים בשמים וכו’." הנה לפנינו מעשה רב מהאר״י ז״ל שיש חילוק בין פיוטים ופזמונים לתפילה.
וחשוב לציין שעיקר הסליחות הם י״ג מדות רחמים שנאמרים אצל כל עדות ישראל.
וכיון שענין סליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, לכן אם אדם מרגיש התעלות בנוסח האחר ודאי שיש בזה טעם לשבח לאמרם באופן שהדברים משפיעים עליו מאשר לאמרם בנוסח אחר שאינו מעורר אותו. וכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ימים נוראים עמוד כ) שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה. ואלה שאונסין עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רינה ואומרים הסליחות בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות הרי הם יורדים תרתי גהנום, שמאבדים שינתם ללא תועלת, ויוצא שכרם בהפסדם כי הלא זה שמם ’סליחות’, ולא ’צעקות’.
ומסופר על הגאון רש״ז אורבעך (ר״ה עמוד ב) שהיה מחזר אחר בית כנסת שמתפללים בהתעוררות ובמתינות שאז יכל לכוון טוב יותר באמירת הסליחות, ולמדנו שהעיקר הוא כוונת הלב.
שלום.
הנה בתפלה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, דהיינו ספרדי ינהג כמנהג ונוסח הספרדים, ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי המתפלל במנין אשכנזי יתפלל כנוסח הספרדים וכן להיפך. אכן בסליחות יש להקל אם ספרדי נמצא במנין אשכנזי ולהיפך להתפלל עם הציבור, אף שהסליחות הם בנוסח שונה לחלוטין.
וראיתי שהגאון הרב יצחק יוסף שליט״א כתב (ימים נוראים עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאומרם בנוסח אשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר עמהם הסליחות אך בנוסח הספרדי, ודימה זאת לנוסח התפילה שהובא בספרים שישנם י״ב שערים ברקיע שדרכם עולים התפילות, ולכל שבט יש שער מיוחד שבו נכנסת התפילה, אולם התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י״ב שערים שברקיע.
אכן אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו לעניני תפילה בלבד ולא לסליחות שהם פיוטים ופזמונים. וכך כתב המגן אברהם (סימן סח): ״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון הקלירי שנתקנו ע״ד האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י״ב שערים בשמים וכו’." הנה לפנינו מעשה רב מהאר״י ז״ל שיש חילוק בין פיוטים ופזמונים לתפילה.
וחשוב לציין שעיקר הסליחות הם י״ג מדות רחמים שנאמרים אצל כל עדות ישראל.
וכיון שענין סליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, לכן אם אדם מרגיש התעלות בנוסח האחר ודאי שיש בזה טעם לשבח לאמרם באופן שהדברים משפיעים עליו מאשר לאמרם בנוסח אחר שאינו מעורר אותו. וכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ימים נוראים עמוד כ) שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה. ואלה שאונסין עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רינה ואומרים הסליחות בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות הרי הם יורדים תרתי גהנום, שמאבדים שינתם ללא תועלת, ויוצא שכרם בהפסדם כי הלא זה שמם ’סליחות’, ולא ’צעקות’.
ומסופר על הגאון רש״ז אורבעך (ר״ה עמוד ב) שהיה מחזר אחר בית כנסת שמתפללים בהתעוררות ובמתינות שאז יכל לכוון טוב יותר באמירת הסליחות, ולמדנו שהעיקר הוא כוונת הלב.
שימוש בכיפת ברזל כאשר היא מסכנת אחרים
שלום וברכה.
בהקשר לשאלתכם נאמר בדברי רבותינו בכמה מקומות שאין דוחין נפש מפני נפש, וסמכוהו על דברי הגמרא הדנה בדין יהרג ואל יעבור בהצלת נפשו על ידי שפיכות דמים של אחרים (פסחים כה, ב): ״ושפיכות דמים גופיה מנלן? - סברא הוא; כי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך. - אמר ליה: ליקטלוך ולא תיקטול. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי״.
דהיינו שאם ציוו אדם להרוג אדם אחר או ליהרג בעצמו, יש עליו למסור עצמו להריגה ולא להרוג אחרים שכן אין דמו שלו אדום יותר מדמו של האחר (אימרה זו נאמרה כמשל מטאפורי) ולכן נוקטים בזה בגישה של ’שב ואל תעשה עדיף’.
וכן למדנו (תוספתא תרומות פ״ז הכ״ג): ״סיעת בני אדם שאמרו להם נכרים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו הרינו הורגים את כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל״. הנה לפנינו הלכה שאין לגרום לאחד למות על מנת להציל ציבור גדול, אלא שהחזון איש חילק בין נידון התוספתא שמסירת אדם מישראל נחשב כמעשה אכזר ואסור, לעניננו שניטרול הטיל תוך כדי פגיעה פוטנצילית באחרים הינה מעשה הצלה ומותרת. וכתב בזה הלשון (יו״ד סימן סט עמוד קב): ״ויש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים, ויכול להטותו לצד אחר ויהרוג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה, דהתם המסירה היא פעולה אכזרית של הריגת נפש, ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה, אלא במקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים. גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגת נפש מישראל, אבל הטיית החץ לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשיו, במקרה, נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה האחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר.״
על פי דברים אלו למדנו שיירוט טילים המגיעים משטח אויב מותרת וראויה אף על פי שיש בה סיכון לבני אדם שלא היו בסיכון מחמת הטילים.
שלום וברכה.
בהקשר לשאלתכם נאמר בדברי רבותינו בכמה מקומות שאין דוחין נפש מפני נפש, וסמכוהו על דברי הגמרא הדנה בדין יהרג ואל יעבור בהצלת נפשו על ידי שפיכות דמים של אחרים (פסחים כה, ב): ״ושפיכות דמים גופיה מנלן? - סברא הוא; כי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך. - אמר ליה: ליקטלוך ולא תיקטול. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי״.
דהיינו שאם ציוו אדם להרוג אדם אחר או ליהרג בעצמו, יש עליו למסור עצמו להריגה ולא להרוג אחרים שכן אין דמו שלו אדום יותר מדמו של האחר (אימרה זו נאמרה כמשל מטאפורי) ולכן נוקטים בזה בגישה של ’שב ואל תעשה עדיף’.
וכן למדנו (תוספתא תרומות פ״ז הכ״ג): ״סיעת בני אדם שאמרו להם נכרים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו הרינו הורגים את כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל״. הנה לפנינו הלכה שאין לגרום לאחד למות על מנת להציל ציבור גדול, אלא שהחזון איש חילק בין נידון התוספתא שמסירת אדם מישראל נחשב כמעשה אכזר ואסור, לעניננו שניטרול הטיל תוך כדי פגיעה פוטנצילית באחרים הינה מעשה הצלה ומותרת. וכתב בזה הלשון (יו״ד סימן סט עמוד קב): ״ויש לעיין באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים, ויכול להטותו לצד אחר ויהרוג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה, דהתם המסירה היא פעולה אכזרית של הריגת נפש, ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה, אלא במקרה גרם עכשיו הצלה לאחרים. גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגת נפש מישראל, אבל הטיית החץ לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשיו, במקרה, נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות, ובזה האחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר.״
על פי דברים אלו למדנו שיירוט טילים המגיעים משטח אויב מותרת וראויה אף על פי שיש בה סיכון לבני אדם שלא היו בסיכון מחמת הטילים.
שיטת בריסק.
אני לא בדיוק למה הכוונה בשאלה, יש כמה מאפיינים שאני מכיר לשיטת בריסק, ואני בטח לא מומחה לעניין. האחד נוגע לדרך הלימוד שבה הכי מפורסמת היא הגישה של "שני דינים" שלפיה יכולות להיות שתי בחינות בכל מאמר של חז"ל או של התורה, יש גם נושא של קנאות דתית שאפיינה את רבני בריסק, יחס ללימוד בצורה מוחלטת ואבסולוטית ועוד...
אני לא בדיוק למה הכוונה בשאלה, יש כמה מאפיינים שאני מכיר לשיטת בריסק, ואני בטח לא מומחה לעניין. האחד נוגע לדרך הלימוד שבה הכי מפורסמת היא הגישה של "שני דינים" שלפיה יכולות להיות שתי בחינות בכל מאמר של חז"ל או של התורה, יש גם נושא של קנאות דתית שאפיינה את רבני בריסק, יחס ללימוד בצורה מוחלטת ואבסולוטית ועוד...
משה רבינו
הוא גדל אצל אמא שלו עד גיל מסויים ושם סיפרו לו. לפי חכמים גם בתיה, דגידלה אותו, היתה צדיקה גדולה ובטח היא ספרה לו את מקורו.
הוא גדל אצל אמא שלו עד גיל מסויים ושם סיפרו לו. לפי חכמים גם בתיה, דגידלה אותו, היתה צדיקה גדולה ובטח היא ספרה לו את מקורו.
מצווה שאני מפסידה ממנה
אני חושב שאת צריכה להתעלם מהמצב בניכן, את לא חייבת לרצות אותה. ככלל, עדיף להימנע ממצבים כאלה, כי זה לא קל לעזור, מצד שני, אתלא צריכה להרגיש רע אם היא כועסת, בתנאי שאת לא אשמה. לגבי המצוות,תלוי איזה סוג של מצווה... ישנם כללים ברורים: במצוות עשה לא מבזבזים יותר מחומש ובמצוות לא תעשה צריך לבזבז ממון כדי לשמור. ככלל, אם מדובר על מצוות מהסוג של עזרה לאחרים וכאלה, עדיף שלא להגיע למצב של הפסד בשביל זה.
אני חושב שאת צריכה להתעלם מהמצב בניכן, את לא חייבת לרצות אותה. ככלל, עדיף להימנע ממצבים כאלה, כי זה לא קל לעזור, מצד שני, אתלא צריכה להרגיש רע אם היא כועסת, בתנאי שאת לא אשמה. לגבי המצוות,תלוי איזה סוג של מצווה... ישנם כללים ברורים: במצוות עשה לא מבזבזים יותר מחומש ובמצוות לא תעשה צריך לבזבז ממון כדי לשמור. ככלל, אם מדובר על מצוות מהסוג של עזרה לאחרים וכאלה, עדיף שלא להגיע למצב של הפסד בשביל זה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא תפילה
מוצרים
